זה התחיל בכך שגיליתי משהו מאד חשוב, שיח פסיפלורה בשוליים הפחות מוכרים של הקיבוץ. כשאני אומר שיח אני בעצם מתכוון למלך שיחי הפסיפלורה! שיח זה משתרע ממזרח למערב על פני גדר ארוכה ומטפס ועולה על ברוש גבוה, אורכו המון אמה וגובהו אפילו יותר. פירותיו מתוקים ומלאים יותר מכל שיח פסיפלורה אחר שפגשתם. משהו משהו.

זה שבועיים שבכל כמה ימים אני חוזר אל השיח הזה עם מקל טלסקופי שבקצהו פחית (שנועד במקור לציד סברס) וחוזר עם שק פסיפלורות מלא, כל פעם כמה קילו ואני לא מגזים בהרבה. כבר אין לי כלים בבית לאחסן את הפסיפלורות.
אח, פסיפלורות, my precious.

אחרי שבוע של שחיתות וכאבי בטן החלטתי ליצור משהו מתוחכם עם כל הפסיפלורות שהצטברו והשאלתי ספר מתכונים מהשכנה, מאת הסופרות אורנה ואלה.
לקח לי שבוע לגמור את הספר (אני בחור יסודי, קראתי את כולו) ואחרי כן הרגשתי מוכן לאתגר שהצבתי לעצמי: פאי פסיפלורה של אורנה ואלה.

פאי הפסיפלורה שלי

קרא פוסטים נוספים בנושא זה:

לא נמצאו רשימות נוספות