שיחה ההאקר Emad
11 באוגוסט 2012 – 21:50 | 31 תגובות

קבוצת ההאקרים הפועלת תחת שמו של אימעד מורניה, RememberEmad, ופרסמה כי פרצה לשרתי חברת ההוסטינג WebGate, פרסמה היום קובץ נוסף ובו כ-500 פרטים נוספים ובהם שמות משתמש וסיסמאות של אתרים שאוחסנו ב-WebGate. נראה כי העימות בן קבוצת …

המשך קריאה »
geek

חנון זה מגניב. תרבות החיים האינטרנטית-טכנולוגית-גאדג'טית. הדברים שמבדילים את הנערים מהגברים.

הרשת

סיפורים מהרשת, בעיקר זו הישראלית. מה קורה, מי קורה ולמה קורה.

וורדפרס

בעיקר תבניות מתורגמות לעברית ולפעמים דברים שקשורים לבלוגים ובלוגרים.

מערכות ניהול תוכן

על מערכות ניהול תוכן באינטרנט, בעיקר חינמיות ובעיקר בעברית. כלים לבניית אתרים, פורומים, גלריות ועוד.

פלטפורמות חברתיות

על רשתות חברתיות, כלים לבניית רשתות ופלטפורמות חברתיות וכל מה מכונה web 2.0

ראשי » פרטי

הכדור בשיחי הבוגונביליה

מאת Erez Wolf בתאריך 6 ביולי 2009 – 21:127 תגובות

הקבוצה שלי בקיבוץ מנתה 17 בנים ו6 בנות ולכן יהיה מיותר לציין שבהפסקות שיחקנו כדורגל, במנוחת הצהריים קראנו בעט אלון בעט או עיתון פנדל ואחר הצהריים החלפנו קלפי בזוקה גול.

בסביבות שנת 1983, ליברפול זוכה בכמה תארים (גביע, אליפות, גביע האלופות…) ובאותה העת חבר קיבוץ שהיה אנגלי במקורו נסע לביקור במולדתו וכשחזר הביא לנו כדור חתום על ידי כל שחקני ליברפול.

למרות שעצמי הייתי אוהד יונייטד, התרשמתי עמוקות מהכדור ולכולנו היה ברור שהכדור הולך לתצוגה ובכדור הזה לא משחקים. המחנך שלנו, לעומת זאת חשב אחרת ("כדור נועד שישחקו בו"). באקט אכזרי של עינוי אמיתי, אולצנו לשחק בכדור.

משחקי הכדורגל בהפסקות התנהלו לפי חוקי חברת ילדים: "קרן שלישית פנדל", "בועט פנדל יד ראשון!", "בלי להפציץ", "שוער עולה", "בעיטת בק", "הבועט הוא המביא", "חומה שלושה צעדים" ועוד. המגרש היה שטח דשא (שלמדנו להכיר בעל פה את הבורות והגבעות בו) ומסביבות חומת שיחי בוגונביליה עבותים.

אותו כדור, חתום בידי כל שחקני ליברפול, שרד כמעט הפסקה שלמה של משחק עינויים בו אולצנו לשחק בכדור ובאחת מהבעיטות נעלם בתוך שיחי הבוגונביליה. היו לנו שיטות להוציא משם כדורים (עם מקל או לשלוח ילד קטן פנימה), אבל הכדור הזה פשוט נעלם, לגמרי ולתמיד.

לפני כחמש עשרה שנים הרסו את המגרש ובמקום הקימו בתים חדשים, אך בחומת הבוגונביליות לא נגעו והיא עדיין צומחת במקום. למרות שכבר עברו כמעט שלושים שנה מאז ועד היום, לאורך כל השנים בכל פעם שאני עובר ליד שיחי הבוגונביליה, מתוך הרגל אני מסתכל ומחפש בעיניים אחרי הכדור הזה.

היום קלטתי שבטח זה היה כדור שקונים בחנות המזכרות באיצטדיון שהחתימות מודפסות עליו.

קרא פוסטים נוספים בנושא זה:

שתף את הפוסט בטוויטר

7 תגובות »

  • מאת נתאי:

    לי לא הייתה קואורדינציה בגרוש, וגם הייתי ילד קטן וצנום, אז אני הייתי אצלנו בקיבוץ הילד שמביא את הכדור מתוך שיח הבוגנוויליות (אצלנו המגרש היה בטון)

  • מאת טל:

    פוסט נהדר.
    מרבית החוקים הללו מתקיימים גם בימים אלה בקיבוצי, אלה חוקים לעולם ועד.

  • מאת fusion:

    ריגשת אותי עם הפוסט שהחזיר אותי 30 שנים אחורה…
    את רוב החוקים אני מכיר רק אשמח להבהרות לגבי שני החוקים הבאים:

    בועט פנדל יד ראשון!
    בעיטת בק

    (כנראה החוקים האלה לא עלו לירושלים שם כידוע לך הייתה קיימת שפה אחרת).
     
    במגרשים מוגבלי מקום היה נהוג אצלינו גם החוק הבא:

    בלי להרים

  • מאת ארז:

    הראשון שצועק"בועט פנדל יד ראשון" מזמין לבעוט את הבעיטות החופשיות האלו. אחריו יקרא אחד הילדים "בועט פנדל יד שני!" וכו'.
    בעיטת בק היא למעשה בעיטה מקובלת מאד עד לפני מספר שנים גם בליגות בכירות. עד לפני מספר שנים חשבו ששוער לא יכול לבעוט את הכדור כאשר הוא מונח על האדמה וכך כאשר הכדור היה בידי השוער בפתיחת המהלך, הוא היה מניח את הכדור על האדמה ואחד מהמגינים החסונים היה בועט את הכדור קדימה לכיוון שחקני השדה. כיום כבר הוחלט ששוערים מוכשרים מספיק לבצע בעיטה זו בעצמם ואין צורך לבזבז שחקן שדה על בעיטה כזו.

  • מאת fusion:

    תודה ארז!
    אצלינו הסתפקו ב- "ראשון" (עם הדגשה בהברה הראשונה) "שני" וכו'…
    לבעטת הבק היה לנו שם אחר אבל אני לא מצליח להזכר בו.

  • מאת ארז:

    את הכלל לגבי פנדל "אסור קרויף", היה אצלכם?

  • מאת fusion:

    היה אסור… אבל אני לא זוכר שקראנו לזה ככה.
    היה גם אסור להבקיע בבעיטת שוער גם אם היה מותר "שוער עולה".

הוסף תגובה!

עליך להיות מחובר כדי להוסיף תגובה.

123 queries in 0.279 seconds.