אני חושב שבלוג כמוהו ככתבה בעיתון בית-ספר-  יש דברים שלא תכתוב שם. הרי ידוע שכל דבר שתכתוב יקרא על ידי כולם, וכן ישמר ויזכר לדראון עולם.
אומנם גיל בר מצווה הינו גיל צעיר, אבל יש מספר לקחים בעניין זה שניתן ללמוד כבר בגילו.

את המידע שמפרסמים בבלוג צריך להעביר במסננת של צנזורה עצמית.
אם הבלוג הוא אנונימי, אז אופי המידע, גם אם הוא מתאר אנשים אחרים, צריך להיות אנונימי. שמות ומקומות ראוי שישתנו כדי לשמור על האנונימיות הזאת.
אם הבלוג לא אנונימי, ראוי שכל מה שנכתב בו, יהיה תוכן שהכותב, גם בגיל 13 עומד מאחוריו ואלו דברים שהיה מסוגל לומר ישירות בפנים לקוראיו-חבריו.
ייתכן שברמה האישית ישנם דברים שעדיף, בגילאים מסויימים, לפרסם בבלוג. נניח, למשל שנער בן 13 חובב (לשם הגזמה) משחק עם בובות, עדיף, מבחינה טקטית, שישמור זאת לעצמו.
מצד שני, התוכן בבלוג לא יכול להיות תירוץ להשפלה בפני חבריו. זאת אומרת, כמו שיגאל כותב, ילדים תמיד מוצאים סיבה לצחוק על חבריהם, אבל רצוי להתמודד עם הסוגיה הזאת כפי ששהיו מתמודדים איתה בעולם שקדם לבלוגים. זה אומנם קשה, אבל ראוי לעמוד ולהתמודד עם הירידות כי בסופו של דברים ילדים שמציקים נטפלים לחלשים, ולכן דווקא ההתחזקות תפסיק את ההצקה.

ישנה אפשרות נוספת של הגבלת הקריאה בבלוג למשתמשים מוכרים, שביקשו וקיבלו שם משתמש וסיסמא, או רק סיסמא. זאת יוצר קשר עוד יותר אישי ומחייב מצד הקוראים, כי הם נדרשים להזדהות. צעד זה עשוי להגביל את מספר הקוראים דרמטית, לפגוע בדירוג במנועי החיפוש וליצור תחושה קרובה מדי לכתיבה חופשית.

חנית, הסקריפטים מחו"ל מצליחים להבדיל עד כמה של ספק האינטרנט השונים בישראל, אבל לא ברמה של עיר. אני לא יודע מאיפה אתרים כמו http://www.hostip.info/index.html מקביל את המידע שלהם, אבל נראה שזה לא רק מ-Ripe.net.
אם מישהו היה רוצה לקחת את זה כפרוייקט (בעל פוטנציאל לישומיים מסחריים) אפשר היה, עם קצת שיתוף פעולה עם ספקי האינטרנט בישראל (או בלעדיהם, בהתבסס על קצת שכל-ישר ויכולת ניתוח) להכין רשימה מדוייקת יותר עבור ישראל. בשוק ספקי אינטרנט ריכוזי כמו ישראל, כמה מסובך זה יכול להיות?
אולי אפילו איגוד האינטרנט הישראלי יממן.