שיחה ההאקר Emad
11 באוגוסט 2012 – 21:50 | 31 תגובות

קבוצת ההאקרים הפועלת תחת שמו של אימעד מורניה, RememberEmad, ופרסמה כי פרצה לשרתי חברת ההוסטינג WebGate, פרסמה היום קובץ נוסף ובו כ-500 פרטים נוספים ובהם שמות משתמש וסיסמאות של אתרים שאוחסנו ב-WebGate. נראה כי העימות בן קבוצת …

המשך קריאה »
geek

חנון זה מגניב. תרבות החיים האינטרנטית-טכנולוגית-גאדג'טית. הדברים שמבדילים את הנערים מהגברים.

הרשת

סיפורים מהרשת, בעיקר זו הישראלית. מה קורה, מי קורה ולמה קורה.

וורדפרס

בעיקר תבניות מתורגמות לעברית ולפעמים דברים שקשורים לבלוגים ובלוגרים.

מערכות ניהול תוכן

על מערכות ניהול תוכן באינטרנט, בעיקר חינמיות ובעיקר בעברית. כלים לבניית אתרים, פורומים, גלריות ועוד.

פלטפורמות חברתיות

על רשתות חברתיות, כלים לבניית רשתות ופלטפורמות חברתיות וכל מה מכונה web 2.0

ראשי » פרטי

הלוואי והיו לי תשובות ברורות

מאת Erez Wolf בתאריך 21 ביוני 2008 – 19:4320 תגובות

היי ארז,
זוכר אותי?
אני ממש חייב עזרה ממך, אני לא יודע מה לעשות.
אני גם כותב בלוג ………….. . עד היום אף אחד לא ידע שאני כותב אותו וגם לא חברי כיתתי.
עד שהיום איזה חבר כיתתי מצא אותו וצוחק עלי ומשפיל אותי בפני הכיתה, בגלל הבלוג. ואני לא יודע מה לעשות, למחוק את הבלוג? לפגוע בקהל הקוראים שלי?
יש אפשרות לתת בוורדפרס באן לפי מיקום?
כרגע, סגרתי את הבלוג, עם עצב בעיניים.

תודה על התשובה!

=====================================================

את המייל הזה קיבלתי מנער שבקרוב חוגג בר מצווה וזהו בעצם הפרט היחידי שאני יודע עליו. שוחחנו בקצרה בעבר בצ'אט  על נושאים שקשורים לבלוגים.
למרות שהשאלה הופנתה אלי באופן אישי, שאלתי אותו אם אני יכול להציג אותה לציבור יותר רחב כי אני ממש לא הצלחתי למצוא תשובה או הצעה שיכלתי לעמוד מאחריה. אם יש לכם משהו לומר לו, אתם מוזמנים.

קרא פוסטים נוספים בנושא זה:

שתף את הפוסט בטוויטר

20 תגובות »

  • מאת שרון:

    אין ספק שקשה, גם כבוגרים, לחשוב על השאלה – "מה אם מישהו ימצא את הבלוג שלי?", וההשלכות שלה יכולות להיות קשות בכל גיל.

    השורה התחתונה לדעתי, היא האם הוא נהנה מכתיבת הבלוג, וכמה הבלוג היה חשוב לו עוד קודם.
    תכף ממילא יגיע החופש הגדול, ואז יהיו לחבריו לכיתה דברים מעניינים יותר להתעסק בהם, ועד לשנת הלימודים הבאה כל העניין בטח יישכח.

  • הוי, אכן שאלה קשה ומצערת. בניגוד לשרון אני בכלל לא בטוחה ש"חבריו" ישכחו את העניין עד שנה"ל הבאה ודי ברור לי שבכל מקרה הוא לא ישכח ולא יצליח לכתוב שום דבר בלי לבדוק עשרות פעמים כל מילה שהוא כותב, מה שכנראה יוציא לו את החשק מהבלוג בכל מקרה.

    אני לא יודעת מה הייתי עונה לו ילד היה פונה אלי עם הבעיה הזו, סביר שהייתי מסבירה לו שתמיד יהיה מישהו שתהיה לו סיבה לרדת עליו ושבניגוד לאיך שזה נראה בתיכון/חטיבה, ימי ביה"ס יגמרו מתישהו והחיים בעולם האמיתי הרבה יותר מוצלחים אבל סביר שהייתי מציעה לו גם לחשוב כמה הוא מוכן/יכול לספוג ולאן לדעתו המצב עשוי להדרדר.

  • מאת יגאל:

    לא הצלחתי להבין, מה רע בלכתוב בלוג?
    אני חושב שהרבה מאוד פעמים ילדים מוצאים סיבות לצחוק על ילדים אחרים, וכמעט אף פעם זה לא קשור למהות המצחיקה של המעשה עצמו אלא יותר לצורך של הילדים לצחוק על אחרים (ממה זה נובע? לאלוהים הפיתרונים)
    ולכן הייתי ממליץ לאותו ילד להפגין קצת יותר ביטחון עצמי לגבי הבלוג שלו, אם היום הוא יסגור את הבלוג בשביל כמה ילדים לא חכמים במיוחד, פעם הבאה הוא יפספס משהו גדול יותר ומיוחד יותר בחיים שלו בגלל אותה סיבה – וזה פשוט לא שווה את זה.

  • מאת עמית:

    נתקלתי לאחרונה בשאלה דומה לגבי blogger בקבוצת הדיון על בלוגר בעברית ולא ממש ידעתי איך להגיב.

  • מאת אראלי:

    אני חושב שבלוג כמוהו ככתבה בעיתון בית-ספר-  יש דברים שלא תכתוב שם. הרי ידוע שכל דבר שתכתוב יקרא על ידי כולם, וכן ישמר ויזכר לדראון עולם.
    אומנם גיל בר מצווה הינו גיל צעיר, אבל יש מספר לקחים בעניין זה שניתן ללמוד כבר בגילו.

    את המידע שמפרסמים בבלוג צריך להעביר במסננת של צנזורה עצמית.
    אם הבלוג הוא אנונימי, אז אופי המידע, גם אם הוא מתאר אנשים אחרים, צריך להיות אנונימי. שמות ומקומות ראוי שישתנו כדי לשמור על האנונימיות הזאת.
    אם הבלוג לא אנונימי, ראוי שכל מה שנכתב בו, יהיה תוכן שהכותב, גם בגיל 13 עומד מאחוריו ואלו דברים שהיה מסוגל לומר ישירות בפנים לקוראיו-חבריו.
    ייתכן שברמה האישית ישנם דברים שעדיף, בגילאים מסויימים, לפרסם בבלוג. נניח, למשל שנער בן 13 חובב (לשם הגזמה) משחק עם בובות, עדיף, מבחינה טקטית, שישמור זאת לעצמו.
    מצד שני, התוכן בבלוג לא יכול להיות תירוץ להשפלה בפני חבריו. זאת אומרת, כמו שיגאל כותב, ילדים תמיד מוצאים סיבה לצחוק על חבריהם, אבל רצוי להתמודד עם הסוגיה הזאת כפי ששהיו מתמודדים איתה בעולם שקדם לבלוגים. זה אומנם קשה, אבל ראוי לעמוד ולהתמודד עם הירידות כי בסופו של דברים ילדים שמציקים נטפלים לחלשים, ולכן דווקא ההתחזקות תפסיק את ההצקה.

    ישנה אפשרות נוספת של הגבלת הקריאה בבלוג למשתמשים מוכרים, שביקשו וקיבלו שם משתמש וסיסמא, או רק סיסמא. זאת יוצר קשר עוד יותר אישי ומחייב מצד הקוראים, כי הם נדרשים להזדהות. צעד זה עשוי להגביל את מספר הקוראים דרמטית, לפגוע בדירוג במנועי החיפוש וליצור תחושה קרובה מדי לכתיבה חופשית.

  • מאת חנית:

    קצת בהימור.
    יש סקריפטים שונים שיודעים לזהות מיקום לפי IP, לרוע המזל אני חושבת שרמת הזיהוי היא של מדינה ולא של עיר.
    בעקרון אם הבלוג הוא בעברית, סקריפט שכזה לא יעזור לו, אם הבלוג לא בעברית, ניתן פשוט לסנן החוצה את תושבי ישראל (למשל).
    לרוע המזל אני משערת שהבלוג אכן בעברית ועל כן הפתרון לא שווה הרבה.
    (לא, אין לי פתרון לא טכני :-( )

  • מאת אראלי:

    חנית, הסקריפטים מחו"ל מצליחים להבדיל עד כמה של ספק האינטרנט השונים בישראל, אבל לא ברמה של עיר. אני לא יודע מאיפה אתרים כמו http://www.hostip.info/index.html מקביל את המידע שלהם, אבל נראה שזה לא רק מ-Ripe.net.
    אם מישהו היה רוצה לקחת את זה כפרוייקט (בעל פוטנציאל לישומיים מסחריים) אפשר היה, עם קצת שיתוף פעולה עם ספקי האינטרנט בישראל (או בלעדיהם, בהתבסס על קצת שכל-ישר ויכולת ניתוח) להכין רשימה מדוייקת יותר עבור ישראל. בשוק ספקי אינטרנט ריכוזי כמו ישראל, כמה מסובך זה יכול להיות?
    אולי אפילו איגוד האינטרנט הישראלי יממן.

  • מאת ליהיא:

    כן IP, לא IP, כן עיתון, לא עיתון, כן שנה"ל, לא שנה"ל, בלה בלה בלה.

    שים זין, ילד. מסר לחיים.

  • בן אדם, קח למשל את שרון גפן המטקבקת הראשונה כאן. ב-2003 כתב עליה מישהו מ-YNET בטור שלו על בלוגים וזה ממש הסעיר אותה. בסוף לפי דעתי זה עשה רק טוב. אני בכל אופן מהכתבה של אותו אחד הגעתי אל הבלוג שלה ואני נהנה בו. אולי יצא לך מזה משהו טוב מתישהו, לך תדע :) בכל אופן לא צריך לשים פס על כל מה שאומרים!
    האמת גם אני מחכה לחשיפה מסויימת ברשת וזה איכשהו לא מגיע. גם בגוגל טרנדס השם שלי לא מופיע :)

    תאמין לי קח הכל בקלות ואם יש לך כח שבור לו את היד או משהו בסגנון, כולה יומיים בבית :) תכתוב לנו מה הבלוג שלך ולפחות אני-אשמח להתעדכן ברסס.

    בהצלחה בהמשך!

  • מאת שרון:

    אוראל – אם ב"עשה רק טוב", אתה מתכוון לזה שהוצאתי את עצמי מהארון כבלוגרית בפני כל עמיתיי לעבודה, חבריי ובני משפחתי בנסיון לשליטה ובקרת נזקים מקדימים (ועדיין כמעט שהסתבכתי עם זה), ובמקביל כמעט סגרתי את הבלוג, כי הרגשתי ממש שלא בנוח עם זה שכולם יודעים על הבלוג שלי – אז אין ספק שאתה בהחלט צודק כאן.

    כמה שנים אחר כך (שלוש, ליתר דיוק), כשבלוגים נהיו קצת יותר מיינסטרימיים, הרגשתי מספיק בטוחה בעצמי ובבלוג כדי לחתום בשמי המלא על הבלוג, ואפילו לנסות להשתמש בו (קצת) כמנוף לתחומים מקצועיים מסויימים. אבל זה מן הסתם יותר רלוונטי בגיל 33 וקצת פחות בגיל 13.

  • זה באמת בעשה רק טוב.
    למה כל כך נפגעת מזה ?

  • מאת יגאל:

    שרון, תוכלי להסביר למה את משווה זהות כבלוגרית ליציאה מהארון? זה באמת כל כך קשה?
    הלוואי והייתי כותב בלוג בימים שבהם את התחלת לכתוב :) לעניות דעתי זה מצביע על אימוץ מקדים של טכנולוגיות עם פוטנציאל וזיהוי מגמות עתידיות. (וזה שווה הרבה כסף בימינו)

    ואם להתייחס אלייך באופן אישי, אני יכול להגיד שלפני ש"יצאת מהארון" לא היכרתי אותך, ביחד עם כל שאר עם ישראל, והיום אני כן. קשה לי להאמין שזה לא עוזר לך להתקדם בחיים.

  • מאת שרון:

    למה באמת?
    כי ב-2003, אמנם היו לא מעט בלוגים, אבל זה בהחלט עוד לא היה מדיום מיינסטרימי, ובלוגרים נתפסו במידה רבה כגיקים אקסהיביציוניסטים ומשועממים, שכותבים בעיקר שטויות על חיי המין שלהם. ובכלל, היה לבלוגרים דימוי די מחורבן באותה העת. ואני כתבתי באותה העת בלוג קטן ואישי, שהיה מיועד כדי לתקשר עם חברים בחו"ל, ולא היה מיועד לכל קוראי ויינט, ובטח שלא לחבריי לעבודה.

    ובעיה נוספת, הרבה יותר חמורה באותה התקופה (ועדיין, במידה מסויימת) היתה העובדה שבלוגרים נתפסו כבעיה מבחינת אבטחת מידע בארגונים. כשסיפרתי על זה לאנשים בעבודה, הייתי צריכה בין היתר להסביר לאחראית היחס"צ בחברה הדי-גדולה שעבדתי בה באותה העת שזה בלוג אישי, שאינו חושף אינפורמציה על מקום העבודה (ועדיין, קשה לי לומר שהוידוי הזה התקבל בחיוך).

    האם הרווחתי משהו מהבלוג עד כה? אולי קשרים ברמה החברתית והמקצועית עם אנשים מעניינים. והקשרים האלה אולי עוזרים לי קצת כרגע כשאני מחפשת עבודה (אבל למרות זאת, זה לא שמצאתי עדיין עבודה).
    ובשורה התחתונה, השאלה המעניינת היא זו: האם אני מרוויחה משהו מהעובדה שאתה או אוראל יודעים מי אני?

  • מאת יגאל:

    סביר להניח שכן, אם הייתי מחפש להעסיק מישהי בתחום ההתמחות שלך, את הראשונה שהיית מקבלת ממני מייל.
    ואני חושב שארז יכול להעיד על כך, כי הוא כבר קיבל ממני מייל בסגנון.

    העניין הוא פשוט, סביר להניח שיש גדולים וטובים ממך, אבל ברגע שמישהו קורא את הבלוג שלך, שברת את הקרח ביניכם וביטלת את הסיכון (שקיים עם כל עובד חדש) שאת לא "נורמלית".
    לשבת ולקרוא עשרות קורות חיים זה משעמם מאוד, יותר מצפייה בערוץ אחד. וגם התמונה שמקבלים מקריאה של קו"ח רחוקה מלשקף את המציאות. לעומת זאת, בבלוג שלך את לא מנסה למכור לאף אחד שומדבר, ולכן זה משקף הרבה יותר את האופי האמיתי שלך.

  • מאת שרון:

    אולי, יגאל, אבל מצד שני, עדיין תמיד יש סכנה שאנשים שאינם קוראים בדרך קבע את הבלוג שלי, ויחפשו אותי בגוגל ימצאו את הבלוג, ויגידו "אה, היא לא רצינית"…

  • מאת ארז וולף:

    אהבתי את מה שמיכל כתבה אצלה בבלוג. זה בדיוק מה שאני מרגיש לגבי הבלוג שלי ולגבי הדיון הזה באופן כללי.

  • מאת שרון:

    מסכימה לגמרי. בלוג זה חרב פיפיות שכזו. החשיפה הזו יכולה לעזור והיא יכולה להרוס. ואי אפשר לדעת איזה קצה נקבל.

  • לא הייתי מתנגד לחשיפה כלשהי, אחרי הכל 30 כניסות ייחודיות ביום זה לא מממש את השאיפות שלי לקבל מוניטין גבוה ברשת.

  • [...] וולף מפרסם שאלה שנשאל על ידי בלוגר צעיר, מה צעיר, ינוקא ממש. בגדול, הילד שואל את ארז מה לעשות – [...]

  • [...] אני כל כך מצטער ועצוב שסגרתי באותו יום את הבלוג הזה.[...]

הוסף תגובה!

עליך להיות מחובר כדי להוסיף תגובה.

128 queries in 0.278 seconds.