גשר צר מאד מאד
טענות ובוז על מה שקרה בטקס הפתיחה של גשר המיתרים יש לי רק כלפי אלו שהתקפלו וויתרו.
קבוצת ההאקרים הפועלת תחת שמו של אימעד מורניה, RememberEmad, ופרסמה כי פרצה לשרתי חברת ההוסטינג WebGate, פרסמה היום קובץ נוסף ובו כ-500 פרטים נוספים ובהם שמות משתמש וסיסמאות של אתרים שאוחסנו ב-WebGate. נראה כי העימות בן קבוצת …
המשך קריאה »חנון זה מגניב. תרבות החיים האינטרנטית-טכנולוגית-גאדג'טית. הדברים שמבדילים את הנערים מהגברים.
סיפורים מהרשת, בעיקר זו הישראלית. מה קורה, מי קורה ולמה קורה.
בעיקר תבניות מתורגמות לעברית ולפעמים דברים שקשורים לבלוגים ובלוגרים.
על מערכות ניהול תוכן באינטרנט, בעיקר חינמיות ובעיקר בעברית. כלים לבניית אתרים, פורומים, גלריות ועוד.
על רשתות חברתיות, כלים לבניית רשתות ופלטפורמות חברתיות וכל מה מכונה web 2.0
כאשר שמעתי את הסיפור הזה לראשונה, כך חשבתי גם אני.
אבל במחשבה שנייה, ויש מקום למחשבה שנייה, נראה לי שהדברים לא ממש כך.
אולי בכל עיר אחרת, זה היה נכון. כפייה דתית בלה בלה בלה. אבל ירושליים שונה בכל זאת. זו עיר שהדת בה הוא עניין עיקרי ועקרוני. וכמו שלא רקדו הבנות עם סממנים שהיו גורמים לאי נוחות בקרב המוסלמים או הנוצרים או הארמנים או כל אחד אחר, כך גם היה מקום לכבד את היהודים, אפילו מעבר לרגיל.
ירושליים היא לא עיר חילונית רגילה. זו לא תל-אביב או חיפה. זו עיר שהאנרגיה בה מגיעה מהרוחניות והדת ושורה בכל מקום.
אני אדם חילוני. כמעט חילוני קיצוני. אבל הפעם, נדמה לי שטוב הייתה עושה מנהלת הלהקה, לו הייתה לוקחת את הנושא בחשבון מראש.
עמית, הבעיה היא שהסממנים שאתה מדבר עליהם שגורמים אי נוחות הן עצם היותן נשים (או ילדות).
לא מדובר על קריקטורה של מוחמד, ניבולי פה או סצנות סקס נועזות, פשוט עצם היותן נשים (ילדות!!!)
אפשר להתחשב וצריך להתחשב, אבל זה תמיד צד אחד שנדרש להתחשב בצד השני.
למי שמכיר (אני קורא את זה לבן שלי לפני השינה), "סיפור מוזר ומלא תמהון על האי הקטן, האי הגיון" של אפרין סידון – ממש באותו נושא, מצחיק, מלחיץ, סיטואציה דומה עם הפואנטה ישר לתוך הפנים…
שנבוב, אם אתה כבר משלב חרוז בתגובה ומזכיר את סידון –
תרשה לי לשכתב אותה כך שתהיה בה התכתבות פנימית עם אותו הסגנון:
למי שמכיר.
"סיפור מוזר ומלא תמהון על האי הקטן, האי היגיון"
ומי כתב וחיבר? אפריים סידון.
ממש באותו נושא,
סיטואציה דומה,
מצחיק, מלחיץ
והפאנטה שבאה
ישר לפנים ובשפריץ.
כבוד
אולי אני אסרוק כמה דפים מעוררי השראה משם….
במקרה, שמעתי את סגן ראש העיר מתראיין לתוכנית רדיו, יום אחרי האירוע. הוא אמר: ואם היה קר או אם היה יורד גשם, זה בסדר שהילדות היו חובשות כיסוי ראש?
ואללה. עם זאת שמדובר כאן במיקס של דמגוגיה והתממות, עדיין – יש מידה של אמת בדבר. זה היה אירוע חד פעמי בעיר מיוחדת במינה וכולם הוזמנו, ואם כולם הוזמנו, אז צריך לקחת בחשבון את רגשותיהם של כולם. ככל שניתן.
יאללה. קירוב לבבות שולתתתתתת
לדעתי בעייה יותר חמורה הייתה הסכום המטורף שבוזבז על טקס חנוכת הגשר (שבינתיים גם נשאר חסר תכלית).
לא היה עדיף לחסוך בראוותנות ולעשות טקס צנוע של כמה נאומים וגזירת סרט. באמת היו צריכים את כל הבזבוז הזה?
לוליינים מרחפים באוויר – נו באמת. שיקחו את הכסף למטרות קצת יותר מוצדקות ולא חסרות כאלה בירושלים.
הדעות חלוקות לכאן ולכאן אך ארז, מה הקשר נסראללה?
הרקדניות הזכירו לי סטודנטיות באירן ולכן הדבקתי אותן על רקע תמונה של רחוב בטהרן. למה נסראללה מככב בטהרן? תשאל אותו.