בפוסט הזה אין שמות ואיזכורים (מי שרוצה לנסות להבין לבד, תיסלם) ואולי בכלל כל הסיפור הזה מיותר מתחילתו.
ואתה הפרימוס, דע! יהודה תהיה אתה.
לפני מספר חודשים הצטרפתי לקהילה אינטרנטית גדולה ולמשך זמן מסוים גם מצאתי בה ענין וטעם (מקצועי). כיום אני לא פעיל בה מהסיבות שהיא שינתה את פניה כך שאיני מוצא בה את אותם דברים שהיו שם בתחילתה, אבל כשכל זה קרה, היא עדיין מילאה את יעודה והיתה צעירה וראויה לחסד וסבלנות ממבקריה.
באותם ימים, כשעוד היה באותה קהילה טעם וענין (לדעתי), התפרסמה כתבה באחד מאתרי העיתונים שכיסחה בבוטות את אותה קהילה והציגה בהכללה …

לפני שלוש שנים וקצת לקח אותי אייל טרמפ. זה היה המפגש הראשון שלנו (וכיום הוא חבר טוב מאד) ובאותה נסיעה דיברנו על אינטרנט. אייל סיפר לי על אתר קטן ב-HTML שהוא בנה בתחום של משלוחי פרחים ואני הירהרתי בקול על בניית אינדקס עבור מטפלים בלקויות למידה. מאז האתר של אייל הפך לאימפריה, הוא מעסיק מספר לא קטן של עובדים ונותן פייט רציני מאד בגוגל בתחום שהוא אחד מהתחרותיים ביות כאשר אייל עושה לעצמו את הקידום.
באחד הרמזורים שאלתי את אייל מה דעתו על השם "קדימה" עבור האינדקס והוא ענה שבטח הדומיין תפוס והשם לא מוצא חן בעיניו. …

עכשיו בוואלה הסרט "הטוקבקיסטים" (שנראה כמו תוכן פרסומי ל-Ynet) באורך מלא. יצא אחלה של סרט, ערוך טוב ומשעשע.
הרהורים בענין טיקבוקים, הרבה מהאנשים (ולאו דווקא המכובדים שמופיעים בסרט ומסבירים על "התופעה") מתייחסים באופן שונה לתגובות בבלוג שלהם (בבלוג זה לא טוקבק.. זה דיון, משהו אישי, אנשים שאני שיש לי אינטימיות מסויימת איתם) ובאופן שונה לתגובות ב-Ynet, למשל.
הכי אני אוהב שכותב מתעצבן ומגיב למגיבים בתגובות.
הטיקבוקים הכי ארוכים שקראתי (כמעט את כל 1000+ התגובות בכל כתבה) היו תגובות הגולשים על כתבות של רננה מרמלשטיין בתקופת הפינוי.
הטוקבקיסט האהוב עלי הוא תופעת "רונן השמן" (שלא …

עכשיו בYNET, בכתבה על הניתוח להצלת חיי הילדה ההודית בת השנתיים שנולדה עם גפיים כפולים, מלבד תת הכותרת הרגישה "ארבע על ארבע" (אני לא מבין, לעורך של העורך אין עורך? אני הייתי שולח הביתה מישהו על כזה דבר) , מופיעה תמונה ללא הכיתוב הוואינטי המוכר "תמונה להמחשה בלבד", אלא עם הכיתוב "ניתוח ההפרדה יוצא לדרך צילום איתי גל". אולי בגלל שזה הניתוח בהודו ובכל מקרה חדר הניתוח אינו הגייני, אפשרו למקרופון של YNET להשתתף בניתוח כפי שרואים בתמונה. (או שזה בכל זאת "להמחשה בלבד"?)

לאחרונה נדמה (לי) שתופעת הכותבים האנונימיים ברשת גדלה. ולווט, יובל אברמוביץ', נולי, הדוגמנית, הרווק ועוד כותבים, בלוגרים-כוכבים, בעלי טורים וגם עיתונאים שמעדיפים לא לקחת אחריות.
לדעתי, לחשוף זהות של כותב אנונימי זהו אקט אלים ועד היום נמנעתי מכך באצילות, אולם לעיתים הכותבים מנצלים את האנונימיות בצורה צינית להכפשה ותקיפה או לצרכי שיווק ויראלי מעצבן וסיבות כאלו מספקות לי את הלגיטימציה, לפחות עבור עצמי, לנסות לברר את זהות הכותב האנונימי.
בניסיון לייצר אנונימיות ברשת אפשר להסתיר IP, שם משתמש, כתובת אימייל, בעלות על דומיין ולכתוב פרטים אישיים מטעים – אבל דבר אחד קשה …

אני מאד אוהב משחקי מילים בכותרות, בעיקר כשהם מופיעים במדורי הספורט.
בלילה של יום חמישי ב-YNET הופיע המבזק הזה. כנראה איזה עורך שמע פעם את המושג "ענק יהלומים" וחשב שזה יתאים לתאר יהלומן מת.
אם מתחכמים בידיעות על אנשים מתים, כבר היה אפשר לעשות טייק אוף על המדיום וללכת על "ענקקק!!!!!1 היהלומים".

הנה עוד ענק יהלומים