סיפור של קלאסיקה קיבוצית, לקיבוצניקים שבניכם ולאלו שבנפשם.

חיכיתי לציוד שאמור היה להגיע. המובילים מצדם החליטו לא לתאם איתי אלא פשוט לבוא היום וכך, בהפתעה, התקשר אלי המוביל ואמר: אחי, אני אצלך בקיבוץ, איפה לזרוק לך את זה?

עניתי לו שאני בעבודה ולא בקיבוץ אבל אכוון אותו אלי הביתה.

איפה אתה?
נכנסתי לקיבוץ.
אתה צריך לעבור סככת אוטובוסים.
עברתי, יש משמאלי מוסך.
מצוין, תמשיך ישר אחרי המוסך, אתה רואה חניה של רכבים?
כן.
מולך יש בנין גדול ודשא?
כן, יש כאן שלט שכתוב עליו "לבריכה".
מעולה, תיקח ימינה ותמשיך עם השלט.

כך המשכנו והמשכנו כאשר אני מכוון אותו באמצעות המונומנטים הקיבוציים הטיפוסיים עד שהוא אומר שהוא לא יכול להתקדם יותר, יש מחסום.

מחסום? מה פתאום.
כן, כן, יש כאן מחסום נעול.
רגע, נכנסת בחניית אוטובוסים?
כן, המוסך משמאל, דשא, חדר אוכל, בריכה…
נו?
יש מחסום.
אין, לא יכול להיות.
יש נו.
הממממ. תן לי לחשוב רגע.

תגיד, לאיזה קיבוץ נסעת?
מזרע.
אני גר בהזורע.
אני בדרך אליך אחי.

המסקנה ידועה מראש, כל הקיבוצים אותו דבר. פשוט בדיוק אותו דבר. בכולם יש בכניסה מוסך משמאל, וממשיכים ישר יש את הרפת, עוד קצת למעלה, זה המועדון צעירים, עוברים את החדר אוכל וכשאתה רואה מגרש כדורסל תעצור, אני אחכה לך שם ליד הכלבו.

מזלי שהיה שם מחסום, אחרת הייתי ממשיך לכוון אותו וגם הוא היה משאיר את זה ליד "הבית שלי":

יופי, רואה סככת אופניים? תעצור לידה.
חניתי.
אתה רואה את הבית עם הפרגולה?
זה שקשור כאן כלב בחוץ?
כן, אז בבית לידו, תראה שם על המרפסת נדנדה ויש טרמפולינה קטנה של ילדים. יש שם עץ גדול, פקאן, אז תשעין את זה עליו.
אין בעיה, השארתי לך את זה שם. אחי, אני חושב שיש לך פיצוץ בברז מים בגינה.
כן, אני יודע. יבואו מתישהו לתקן.

קרא פוסטים נוספים בנושא זה:

לא נמצאו רשימות נוספות