שלום לכל, תודה לך ארז , על סיפורך. מפני שאיני יודע וגם לא מתאמץ לחשוב במי המדובר , אספר דברים שידועים לי, וכנראה ממקרה אחר:
מעשה בבעל רב כוח, שהיה רס"ר מילואים וגם בהיותו בסדיר, שאשתו התלוננה עליו מספר פעמים על המכות והפגיעות האלימות במיוחד שביצע בה – בעת שבא לבקר את ילדיו בני ה4 והשנתיים, ולעיתים בנוכחותם. לטענת המשטרה בקריות חיפה(באזורם קרה המקרה),בכמה מקרים אף היו הילדים נוכחים ואישרו זאת במו פיהם(!!).
   הסיפור הזה, והגבר הלז, כבר היו מאוד ידועים לשוטרי אותה התחנה, לאחר שכבר כעשר פעמים נעצר לחודש-שניים והשתחרר. כך שיום אחד הופתע מנהל התחנה, קצין בדרגה בכירה, כששוטר מהתחנה קרא לו לחדר החקירות, כשהוא מבולבל מאוד: הרס"ר(במיל.)בא "זה עתה" והוא מבקש לעצרו על "אלימות כלפי אשתו כעת" אלא שבבירור שעשה אותו חוקר – האשה עדיין לא פנתה בתלונה למשטרה(??)… מה עושים? שואל השוטר החוקר, לעצור אותו או לא?

המפקד החליט ש"זה משהו שאני צריך לראות בעצמי. איך הוא יודע מתי לבוא?". ירד ושוחח עם הרס"ר(במיל. ) והברנש מסר לו כי זה עתה הרימה אליו אשתו טלפון וביקשה שיבוא לראות את הבת הגדולה שלו, שנפצעה מקטטה ברחוב, והיא שותת דם- בביתה. יבוא ויראה אם "צריך לקחת אותה לבית החולים". האיש נבהל שמא תטען האשה כי הוא שפגע בבתו – ומיהר להסגיר עצמו "מראש" -במשטרה. בפעמים הקודמות שנעצרתי ע"י המשטרה, זה היה במקרים כאל, שתאמנו אשתי ואני את ראיית הילדים… מפקד התחנה הופתע מאוד – כשקיבל מיד, קריאה מהמוקד, כי אותה הגברת, באותה הכתובת – מספרת על כך שבעלה כעת בביתה והוא הפעיל אלימות קשה עליה ועל הילדות – והיא מתלננת שיבואו להציל אותה מפניו…

     לקח המפקד את הרס"ר(במיל.) כשהוא אסור באזיקים על ידיו ורגליו , ונסע עם הניידת וזוג שוטרים – לבית האישה. כשנכנס עם השוטרים, עמד המפקד בצד, והשוטרים פנו לאשה. המסקנה – הראתה היכן "עכשיו לפני 2 דקות" בעלה האלים שפך עליה את השמן הרותח מהמחבת – וגרם לה כוויה בזרועה, וכמו כן הכה את הילדה והיא פצועה בפצע פתוח ומדמם , גם כן בזרועה.השוטרים, שלא ידעו מי האיש שעצו8ר בניידת , רשמו מפיה של האשה את התלונה ואף חיכו שתחתום על "עדותה". אז כאילו "קם משנתו המפקד" והחל לשאול אותה היכן בדיוק עמד בעלה, היכן תפס ובאיזו יד את המחבת, איך הכה -קודם את הבת או קודם את האם? ועוד כהנה וכהנה. האשה הסבירה ותיארה בצורה ציורית ברורה כל דבר ופרט, כמו שאשה דוגמנית מתודרכת מראש כיצד להבליט בגד או חימוקים בלבוש חדש. את רוצה שנפעל מהר – לתפוס את בעלך? שואל המפקד, וכשאשרה – ביקש: אנא הוסיפי בקשה זו בכתב ידך – בסוף התלונה עם המילים "אחרי שהסברתי והדגמתי לשוטרים את האלימות". האשה -ביצעה.

   בואי עמי בבקשה- החוצה, ביקש ובעדינות אחז המפקד בידה, ויצאו עם זוג השוטרים – החוצה, והכניסה אל הניידת, ושם היא רואה את בעלה עם האזיקים . שוב, בראותה אותו קיללה אותו "על ששפך עליה השמן הרותח והכה את הילדה". והרס"ר – שותק. ראשו מורכן. את רואה אותו? שואל המפקד. כשאת צלצלת ודברת עם היומנאי – וסיפרת שבעלך הוא זה ששפך עלייך את השמן הרותח והכה את ילדתך? באותו זמן הייתי אנוכי עם הבעל שלך בתחנת המשטרה. לכן עצרתי אותו והבאתי אותו עד לכאן, כדי לראות ולשמוע ממך את הסיפור באוזני שלי. אני עד שהבעל שלך היה במשטרה בזמן שאת טוענת כי הוא היה אלים אתך. את באה אתי לתחנת המשטרה – ובחדר החקירות שם את תסבירי לחוקר  – איך בעלך היה בשני המקומות באותו הזמן…

  וסיכום, למחרת הובאו הרס"ר(במיל.)ואשתו לבית המשפט. התובע המשטרתי- ביקש לזכות את הרס"ר מכל ההאשמות שנקבעו בעבר "בגלל טעות מצערת של הונאה בידי האשה". וכן ביקש לחייב את האשה בעבירת תלונות שווא והונאת המשטרה – כפי שהאשה תודרכה על יד אחותה שהיתה עיתונאית גרושה בעיתון חיפני מקומי מוכר.  כך שלפעמים גם אם אתה רס"ר במילואים, וידוע כאדם קשוח ובלתי -מתפשר, אתה "נמס" כשמעלילים עליך עלילות. ומתברר שאשה היא גם בלי להיות דוגמנית, לומדת לצטט מה שעיתונאית מלמדת ומדריכה אותה….

אז אל נא תתפלא שעיתונאית לא מעוניינת שיפרסמו את שמה, בייחוד בקהילה כלשהיא בה היא אחת "מהחבר'ה". ונכון – לא סיפרתי מי הרס"ר, לא מי אשתו ואפילו לא חשפתי את העיתון והעיתונאית. אלא מה? אתן לך רמז:
    מי העיתון שכתבתו הודיעה כי "בעל נעצר והואשם באלימות כנגד אשתו וילדיו – ובגרימת נזק לאשתו – בכוויה של שמן על זרועה"? ומי העיתון שאפילו לא התנצל על כך אחר כך?

אין צורך לחשוב פעמיים. הדברים כתובים בעיתון. המתחרה.

על מי מדובר ?
לדעתי אתה צריך לפרסם את כל המידע לאלתר
מוות למתחבאים.

אנונימוס בלפי הקטן.

נכון שבעיתון זה לא יאה לכתוב בעילום שם. זה גם לא מקצועי. ברשת זה יותר אפשרי ואפילו נפוץ. אני חושב שזה לגיטימי לכתוב באנונימיות ברשת, אבל גם אין לי ספק שזה מוריד לא מעט נקודות זכות. אולי זו גם הסיבה שאחוז ניכר מהבלוגרים לא יכולים להיות "עיתונאים".

על עצמי אני רק יכול להגיד שמאז ומתמיד הזדהתי עבור כל כתב יד שלי והלוואי ועוד הרבה היו עושים כך.

אלתרמן במיטבו

אני דווקא לא חושב שהסיפור מיותר.
אם מישהו רוצה לפרסם ביקורת, הוא צריך לעמוד מאחורי הדברים שלו.
אני זוכר את הסיפור הזה, ואת ההקשרים כל אחד יכול להבין. היום אני מסתכל על אותו עורך קצת אחרת. זה כנראה אומר שאתה, את העבודה שלך בתור בלוגר עשית.