אתמול בשבת מילאתי את חובתי האזרחית וביצעתי תורנות שמירה על היישוב הקטן והשקט בו אני מתגורר. תורנות השמירה בשער היא מאד פשוטה וכל מה שנדרש זה לדקלם כל 10 דקות "לא, אין גישה ליער דרך הקיבוץ" עבור מכוניות עמוסות בבני עיר מבולבלים. מלבד זאת, מצאתי את עצמי כלוא למשך 3 שעות בעמדת השמירה כשלצידי רק אוסף של מקומונים.

הכתבים במקומונים הפריפריאלים שלנו הם לא חיות אינטרנט, לפעמים זה מצער אותי כשאני קורא טקסט כגון "מופע סיום האולפנה למחול היה כה מוצלח ואפילו אתר האינטרנט הבינלאומי יוטיוב, בחר להציג קטעי וידאו ממנו" או שמתפרסמות כתבות אזהרה שהועתקו מאימיילים שעוברים ברשת כבר כמה שנים וחולטו כלא-רלוונטים.
הנה שתי דוגמאות שהבאתי איתי מאתמול.

נשים

באחד המקומונים נתקלתי בכתבה מעניינת על אתר אינטרנט שהקימה ד"ר אסתר כרמל-חכים שנועד לשנות את המצב הקיים בו בישראל קיימים רק 30 ישובים על שמות של נשים.
מעבר לכותרת הנוראית "אשה עם ביצים" (בחיי, אנחנו פרובנציאלים. קצת כבוד לד"ר ולעניין בשמו היא מתראיינת), הכתבה מופיעה בדף הראשי ומתפרסת על שני עמודים פנימיים. הכתבה מכילה ראיון עם ד"ר כרמל חכים, ומזכירה מספר פעמים את האתר, "אתר חדש שהוקם בידי ד"ר כרמל-חכים נועד להשלים את הידע החסר ולהביא את סיפור פועלן הרב של הנשים לידיעת הציבור, לשים את הנשים על המפה. במובן הפיסי בעידוד של קריאת ישובים, אתרים ורחוובת על שם נשים…".

למה, למה, למה, למה לא ציינתם פעם אחת לפחות את כתובת האתר? ועוד בדומיין שכל כך קל לזכור, women.org.il. זה בדיוק קהל קוראים שבשבילו צריך לציין את כתובת האתר.

דובים

המקומון "רצוי ומצוי" מרשת שוקן (שכרגע נראה כמו ומכונה "העיר" כי יש להם איזו סינדיקציה) מפרסם צילום ענק בשער העיתון של בובת דב קוטב לבן (וקורא לו פנדה). הצילום כל כך מכוער וכל כך לא פנדה עד שהסתכלתי בדף הפנימי לראות מי הצלם. דווקא יש קרדיט: "צילום flickr.com"
אני לא בטוח שככה יש לרשום את הקרדיט ושבכלל זכויות היוצרים מאפשרות את השימוש הזה. בכל אופן, עיתון עם תפוצה לא קטנטנה יכול לעשות מנוי על איזה בנק תמונות. לנו בפריפריה מותר לעשות מה שאנחנו רוצים בקטע הזה כי בכל מקרה אף אחד לא שם לב או מבין.