‫תגובות לפוסט: "הלוואי והיו לי תשובות ברורות"‬

‫מאת: מכירים אותי במציאות >>הסיפור המלא‬

‫מכירים אותי במציאות >>הסיפור המלא‬ — Mon, 07 Jul 2008 05:42:18 +0000

[...] אני כל כך מצטער ועצוב שסגרתי באותו יום את הבלוג הזה.[...]

‫מאת: מכתב פתוח לידיד צעיר » בלוגיקה‬

‫מכתב פתוח לידיד צעיר » בלוגיקה‬ — Mon, 23 Jun 2008 20:25:36 +0000

[...] וולף מפרסם שאלה שנשאל על ידי בלוגר צעיר, מה צעיר, ינוקא ממש. בגדול, הילד שואל את ארז מה לעשות - [...]

‫מאת: אוראל אלימלך‬

‫אוראל אלימלך‬ — Mon, 23 Jun 2008 19:34:18 +0000

לא הייתי מתנגד לחשיפה כלשהי, אחרי הכל 30 כניסות ייחודיות ביום זה לא מממש את השאיפות שלי לקבל מוניטין גבוה ברשת.

‫מאת: שרון‬

‫שרון‬ — Mon, 23 Jun 2008 19:31:59 +0000

מסכימה לגמרי. בלוג זה חרב פיפיות שכזו. החשיפה הזו יכולה לעזור והיא יכולה להרוס. ואי אפשר לדעת איזה קצה נקבל.

‫מאת: ארז וולף‬

‫ארז וולף‬ — Mon, 23 Jun 2008 19:05:50 +0000

אהבתי את מה שמיכל כתבה אצלה בבלוג. זה בדיוק מה שאני מרגיש לגבי הבלוג שלי ולגבי הדיון הזה באופן כללי.

‫מאת: שרון‬

‫שרון‬ — Mon, 23 Jun 2008 18:46:21 +0000

אולי, יגאל, אבל מצד שני, עדיין תמיד יש סכנה שאנשים שאינם קוראים בדרך קבע את הבלוג שלי, ויחפשו אותי בגוגל ימצאו את הבלוג, ויגידו "אה, היא לא רצינית"…

‫מאת: יגאל‬

‫יגאל‬ — Mon, 23 Jun 2008 16:33:14 +0000

סביר להניח שכן, אם הייתי מחפש להעסיק מישהי בתחום ההתמחות שלך, את הראשונה שהיית מקבלת ממני מייל.
ואני חושב שארז יכול להעיד על כך, כי הוא כבר קיבל ממני מייל בסגנון.

העניין הוא פשוט, סביר להניח שיש גדולים וטובים ממך, אבל ברגע שמישהו קורא את הבלוג שלך, שברת את הקרח ביניכם וביטלת את הסיכון (שקיים עם כל עובד חדש) שאת לא "נורמלית".
לשבת ולקרוא עשרות קורות חיים זה משעמם מאוד, יותר מצפייה בערוץ אחד. וגם התמונה שמקבלים מקריאה של קו"ח רחוקה מלשקף את המציאות. לעומת זאת, בבלוג שלך את לא מנסה למכור לאף אחד שומדבר, ולכן זה משקף הרבה יותר את האופי האמיתי שלך.

‫מאת: שרון‬

‫שרון‬ — Mon, 23 Jun 2008 11:45:58 +0000

למה באמת?
כי ב-2003, אמנם היו לא מעט בלוגים, אבל זה בהחלט עוד לא היה מדיום מיינסטרימי, ובלוגרים נתפסו במידה רבה כגיקים אקסהיביציוניסטים ומשועממים, שכותבים בעיקר שטויות על חיי המין שלהם. ובכלל, היה לבלוגרים דימוי די מחורבן באותה העת. ואני כתבתי באותה העת בלוג קטן ואישי, שהיה מיועד כדי לתקשר עם חברים בחו"ל, ולא היה מיועד לכל קוראי ויינט, ובטח שלא לחבריי לעבודה.

ובעיה נוספת, הרבה יותר חמורה באותה התקופה (ועדיין, במידה מסויימת) היתה העובדה שבלוגרים נתפסו כבעיה מבחינת אבטחת מידע בארגונים. כשסיפרתי על זה לאנשים בעבודה, הייתי צריכה בין היתר להסביר לאחראית היחס"צ בחברה הדי-גדולה שעבדתי בה באותה העת שזה בלוג אישי, שאינו חושף אינפורמציה על מקום העבודה (ועדיין, קשה לי לומר שהוידוי הזה התקבל בחיוך).

האם הרווחתי משהו מהבלוג עד כה? אולי קשרים ברמה החברתית והמקצועית עם אנשים מעניינים. והקשרים האלה אולי עוזרים לי קצת כרגע כשאני מחפשת עבודה (אבל למרות זאת, זה לא שמצאתי עדיין עבודה).
ובשורה התחתונה, השאלה המעניינת היא זו: האם אני מרוויחה משהו מהעובדה שאתה או אוראל יודעים מי אני?

‫מאת: יגאל‬

‫יגאל‬ — Mon, 23 Jun 2008 07:44:56 +0000

שרון, תוכלי להסביר למה את משווה זהות כבלוגרית ליציאה מהארון? זה באמת כל כך קשה?
הלוואי והייתי כותב בלוג בימים שבהם את התחלת לכתוב לעניות דעתי זה מצביע על אימוץ מקדים של טכנולוגיות עם פוטנציאל וזיהוי מגמות עתידיות. (וזה שווה הרבה כסף בימינו)

ואם להתייחס אלייך באופן אישי, אני יכול להגיד שלפני ש"יצאת מהארון" לא היכרתי אותך, ביחד עם כל שאר עם ישראל, והיום אני כן. קשה לי להאמין שזה לא עוזר לך להתקדם בחיים.

‫מאת: אוראל אלימלך‬

‫אוראל אלימלך‬ — Mon, 23 Jun 2008 07:14:53 +0000

זה באמת בעשה רק טוב.
למה כל כך נפגעת מזה ?