שיחה ההאקר Emad
11 באוגוסט 2012 – 21:50 | 31 תגובות

קבוצת ההאקרים הפועלת תחת שמו של אימעד מורניה, RememberEmad, ופרסמה כי פרצה לשרתי חברת ההוסטינג WebGate, פרסמה היום קובץ נוסף ובו כ-500 פרטים נוספים ובהם שמות משתמש וסיסמאות של אתרים שאוחסנו ב-WebGate. נראה כי העימות בן קבוצת …

המשך קריאה »
geek

חנון זה מגניב. תרבות החיים האינטרנטית-טכנולוגית-גאדג'טית. הדברים שמבדילים את הנערים מהגברים.

הרשת

סיפורים מהרשת, בעיקר זו הישראלית. מה קורה, מי קורה ולמה קורה.

וורדפרס

בעיקר תבניות מתורגמות לעברית ולפעמים דברים שקשורים לבלוגים ובלוגרים.

מערכות ניהול תוכן

על מערכות ניהול תוכן באינטרנט, בעיקר חינמיות ובעיקר בעברית. כלים לבניית אתרים, פורומים, גלריות ועוד.

פלטפורמות חברתיות

על רשתות חברתיות, כלים לבניית רשתות ופלטפורמות חברתיות וכל מה מכונה web 2.0

ראשי » כללי, פרטי

שיר מספר תשע – מאיה בוסקילה

מאת ארז וולף בתאריך 28 בנובמבר 2009 – 1:017 תגובות

לפני מספר שעות חזרתי מפסטיגל 2009 (פסטיגל קונג פו) שבמהלכו נודע לי שזהו המופע הראשון והפותח את סבב המופעים של פסטיגל זה. כבוד גדול.
למרות שהכל ידוע והכל נאמר על פסטיגלים, אני רוצה לחלוק את ההנאה עם מי שעדיין לא היה.

פסטיגל קונגפו

פסטיגל 2009 הוא קודם כל מעליב ומבזה את התרבות הסינית, סינים, נשים סיניות, השפה הסינית, שמות סיניים וגם את היפנים, אנימה, תאילנדים, ג'ירף וכמקובל בפסטיגלים, גם את להיטי שנות השמונים. מבחינת מי שכתב את הטקסטים, סינים, יפנים, תאילנדים – הכל אותו דבר.

יותר צפוי מכך שהשיר של מאיה בוסילה יתחיל שקט ואחרי שני בתים יקבל קצב ונגיעות האוס, צפוי יהיה למצוא בפסטיגל סטריאוטיפים בתוך התסריט, הבימוי וחומרי השיווק והפרסום:

מדריך הקונג פו, הו הא – עודד פז הוא טיפוס צעקני, חובב לייקרה, אירוויזיונים ותחרויות.

(בסוף הטוב, כולם מוצאים בנות זוג ומוזר שדווקא הוא, הטיפוס הצעקני, חובב הלייקרה והאירוויזיונים לא מתחתן עם אחת מהנסיכות.)

שריקת הפתיחה – עוד שעתיים וחצי עד הסוף, צריך להעביר את הזמן

במהלך החצי הראשון, כמו כל אבא אחר באולם, הייתי עסוק בשני דברים:
1. חישובים: יש להם פה 9000 מקומות, ארבע הופעות ביום. מחיר כרטיס ממוצע 80 ש"ח. זה יוצא 2.8 מיליון ש"ח ביום. עכשיו בוא נראה לגבי הוצאות…
2. פנטזיות: היי… יש שם למטה כמעט שמונה כיסאות פנויים. בטח רק אני שמתי לב, בהפסקה ננסה להתארגן עם הסדרן שיעביר אותנו.

גנאולוגיקה

מנוסי הפסטיגלים יודעים שדיאלוגים הזויים הבנויים על רפליקות מתוך עולם הקומיקס זה יעל בר זוהר (הורגש השנה חסרונו של טל מוסרי). לדוגמא, הדיאלוג הבא בין יעל בר זוהר למאיה בוסקילה במהלך קרב בינן:

סאן לי: רגע! מה זה הסימן הזה שעל היד שלך? זה הסימן המשפחתי שלנו.
טיגרה: נכון, לפני 5000 שנה סבא של סבא של סבא שלי וסבא של סבא של סבא שלך רבו.
סאן לי: רגע! אז זה אומר שאנחנו…
טיגרה: אמת – אנחנו בנות דודה. אבל סבא שלך גירש את סבא שלי.

הלו! יש פה ילדים באולם. אתם מוכנים לכתוב דברים עם טיפה יותר היגיון פנימי ועקביות?

תכף מחצית. שרוק כבר, שרוק שנצא קצת מהרעש הזה

הממתק היחיד לאבא המותש היה הטוסיקים המקסימים של אגם רודברג ועדי הימלבלוי. עדי גם מסוגלת לשיר, לא שזה משנה או משהו. זו נקודת המבט שלי.
צילמתי גם את הפסטיגל מנקודת המבט של הבת שלי.

10 דקות לסיום ההתמודדות, שנצא עכשיו ונשיג את הפקקים?

רעיון מעולה למכור לילדים במופע כזה, מלבד צמר גפן מתוק ופופקורן, גם צעצוע שמכיל ציין לייזר. בכל פעם שהראש של יצפאן התמלא בנקודות אדומות, קיוויתי לפצצה חכמה שלא הגיעה.

קרא פוסטים נוספים בנושא זה:

שתף את הפוסט בטוויטר

7 תגובות »

  • [...] This post was mentioned on Twitter by Erez Wolf and Erez Wolf, yael goren. yael goren said: RT: @wecms: New blog post: שיר מספר תשע – מאיה בוסקילה http://www.we-cms.info/blog/festigal-kong-fu/ [חיחיחי החיים שלי כל כך טובים] [...]

  • מאת נדב פרץ:

    נשאלת השאלה – אז למה ללכת?

  • מאת שרון:

    אני יכול להעיד בתור אבא ל-3 ילדים (הרביעית בדרך) שמעולם לא הייתי בפסטיגל.
    אני חס על עולמם הרוחני של ילדיי (טוב נו, אשתי הלכה פעם אחת ונשבעה לא עוד)
     

  • הפוסט הזה, בקלות, יכול להיות הפצצה החכמה שחיפשת – רק שיפורסם דרך הצינורות הנכונים. כתבה ב YNET ובעיתונות הכתובה, "מנקודת מבט ההורה", יכולה לגרום להורים לא ללכת לפסטיגל (או שאני תמים, בעיקר בגלל שאין לי ילדים עדיין :-) ).
    אולי זה הזמן לנסות לעשות אפקט ויראלי, לא?
     

  • מאת יונתן שמיר:

    מה לעשות, זו בעייה גלובאלית, אבל השנה תהייה הפעם הראשונה שנלך!!! לצערי, אבל ננסה להוציא מזה את המקסימום, יום כייף הורים ילדים!!
    מגיע לכולם עם כל הלחץ והמרדף אחר הכלום.
    כאן יונתן שמיר, פריס (-:

  • מאת ילדון:

    תת רמה כל הפסיגלים האלה, רק פראיירים הולכים לשמה פעם ראשונה ופעם שנייה מטומטמים. לזכותם נאמר שיש להם יחסי ציבור טובים מאוד. אין שום תוכן או ערך במופע חוץ מקולות מוזרים ומילים מבולבלות שמתחברים למשפטים שאי אפשר להבין אותם. את הילד שלי אני לא אקרב למקום הזה, יש היום הצגות איכות בתיאטרונות עם אנשים שיש להם באמת כישרון ולא רק טוסיק יפה. אני מקווה שאת הלקח למדת לשנה הבאה.

  • מאת יונתן שמיר:

    כמו שכבר כתבתי למעלה, לא צריך לקחת כל דבר קשה, אם מגיעים שליליים אז זה יוצא דפוק, היינו , היה צפוף בשירותים, ראינו את הישבן של אגם, ואו חבל על הזמן, אבל הילדים כן נהנו, מה אנחנו עושים את זה לעצמנו, כדי שאנו נהנה, הרי ארז אני בטוח שאתה הולך מידי פעם למשחק של הפועל תל אביב, מה שם לא צפוף, לא מסריח בשירותים, כן מסריח אבל אתה אוהב כדורגל אז זה בסדר!!!!!
    חברים לקחת הכל בקלות.
    כאן יונתן שמיר בריסל (-:

הוסף תגובה!

עליך להיות מחובר כדי להוסיף תגובה.

125 queries in 0.248 seconds.