שיחה ההאקר Emad
11 באוגוסט 2012 – 21:50 | 31 תגובות

קבוצת ההאקרים הפועלת תחת שמו של אימעד מורניה, RememberEmad, ופרסמה כי פרצה לשרתי חברת ההוסטינג WebGate, פרסמה היום קובץ נוסף ובו כ-500 פרטים נוספים ובהם שמות משתמש וסיסמאות של אתרים שאוחסנו ב-WebGate. נראה כי העימות בן קבוצת …

המשך קריאה »
geek

חנון זה מגניב. תרבות החיים האינטרנטית-טכנולוגית-גאדג'טית. הדברים שמבדילים את הנערים מהגברים.

הרשת

סיפורים מהרשת, בעיקר זו הישראלית. מה קורה, מי קורה ולמה קורה.

וורדפרס

בעיקר תבניות מתורגמות לעברית ולפעמים דברים שקשורים לבלוגים ובלוגרים.

מערכות ניהול תוכן

על מערכות ניהול תוכן באינטרנט, בעיקר חינמיות ובעיקר בעברית. כלים לבניית אתרים, פורומים, גלריות ועוד.

פלטפורמות חברתיות

על רשתות חברתיות, כלים לבניית רשתות ופלטפורמות חברתיות וכל מה מכונה web 2.0

ראשי » הרשת

בלוגרים הם לא חארות ועל טעויות סולחים

מאת ארז וולף בתאריך 27 במרץ 2008 – 9:208 תגובות

שרון גפן כותבת אצלה בבלוג, כבר פעם שניה, שבלוגרים הם חארות כתשובה לפוסט של עומר רוזן על חונטת הבלוגרים. אני לא מסכים איתה, זה שיש לחארות בלוגים לא צריך להקיש מכך את ההפך. יש בלוגרים רעים, בעיקר אם הם בוחרים להיות כאלו. אני דווקא קצת מזדהה עם קו המחשבה של עומר.
(אגב, יש מצב שלגמרי לא הבנתי את הפוסט של שרון)

אישית אני חושב שמנגון חינוכי שמבוסס על השפלה הוא לא אפקטיבי. "אם מישהו מפשל בצורה אומללה, די מגיע לו לקבל על הראש", שרון כותבת.
אם מישהו מפשל => מגיע לו?! מה פתאום, איזו מין משוואה זאת.
לנו כציבור מגיעים דברים מסוימים. מגיע לנו לדעת, מגיע לנו להיות מודעים לאי צדק, מגיע לנו להכיר נסיונות הטעיה ושקרים אבל לא צריך להבין את זה כצורך במנגנון שבא לשפוט ולהעניש אנשים שמבצעים טעויות ברשת.

אני לא מכיר את עולם היח"צנות כל כך טוב, אבל ממקום מושבי המרוחק נראה לי שיש איזו הדדיות וכללי משחק בין היח"צנים לתקשורת. כאשר עיתונאי עם בלוג (או שמא בלוג עם עיתונאי?) מעלה על המוקד איזה יח"צן מתחיל על שגיאות מקצועיות זה נראה לי פשוט לא יפה (אין לי ניסוח יותר מדויק, גם אם זה נשמע קצת תמים).
אני גם לא חושב שכאשר פונים בשאלה או בקשה לבלוגר "אתם יכולים להיות בטוחים שכל מה שתגידו להם יתועד אצלם בבלוג". אולי כדאי לקרוא איזה סמינריון על נורמות וכללי התנהגות בסיסיים של כבוד וחברות בין בני אדם.

יש גרעין של כותבים מאד נקראים בתוך מעגל הבלוגים הישראלים שיש בינהם חברויות וקשרים וזה סבבה. לדעתי בהחלט קיימת קליקה ואני מאד אוהב כשהיא מתארגנת סביב מטרות משותפות אבל לא כשהיא מתנהגת בצורה בעל-זבובית לשם הפגנת כוחה.

משפט של הצטדקות עצמית: יצא לי לפרסם בבלוג הזה כמה פוסטים שקצת "חשפו" דברים שנעשו על ידי חברות או אתרים גדולים. כמעט בכל המקרים, פניתי אל הגורמים עליהם כתבתי הודעתי להם על הפוסט ושאלתי אם עצם הפרסום עלול להוות פגיעה בפעילות העסקית שלהם כאשר ציינתי שאני לא עיתונאי אלא בלוגר ולא "חייב" לפרסם את הפוסט, גם אם עבדתי עליו הרבה מאד. כאשר התבקשתי הסכמתי לבקשות לעכב פרסום של פוסט בשעות או בימים או לא לפרסם בכלל.

קרא פוסטים נוספים בנושא זה:

שתף את הפוסט בטוויטר

8 תגובות »

  • מאת שרון:

    (לא הבנת את הפוסט של שרון. אפילו לא הבנת לאיזה פוסט של עומר רוזן היא מתייחסת. אבל זה בסדר. יש לו יותר מדי בלוגים)

  • מאת ארז וולף:

    כנראה שטעיתי.

  • אז בואו נעשה פה סדר. הפוסט המדובר הוא זה: http://onethatknows.com/?p=58 והוא מופיע בבלוג המרכזי שלי (חסל סדר מיליון ואחת בלוגים).
    למרות שלא קלעת לפוסט שדיברנו עליו, עדיין הבנת את רוח הדברים. בלוגרים מסוגלים לצלוב אנשים מבלי לשים לב וכך זה נראה בעניין טל פורקוש והמקבלוג. לקורא מהצד זה עלול להראות כאילו הבלוגרים הרגישו שמישהו מנצל את וורדפרס לצרכים שהם לא מסכימים איתם ועל כם התרעומת.
    להזכירכם, וורדפרס היא מערכת בקוד פתוח שכל אחד יכול להשתמש בה, גם אם זה משרד פרסום בשליחות של לקוח מהגדולים בעולם. אם הוא לא עושה בה שימוש שלא כראוי זו בעיה שלו, הגולשים ידעו לזהות תוכן גרוע וייבשו את הבלוג.
    הבלוגרים מצידם יכולים להביע ביקורת, אבל לעשות את זה תוך גילוי אחריות, כי כפי שכתבתי בפוסט, יש לזה השלכות שהם לא תמיד מודעים להן (פגיעה אישית, הרס קריירה וכו').

    באשר למושג "החונטה של הבוגרים", זו המצאה שלי על מה שהגדרת "…גרעין של כותבים מאד נקראים בתוך מעגל הבלוגים הישראלים שיש בינהם חברויות וקשרים…"
    זה לא נועד לצחוק על אותם בלוגרים, אלא סתם צורת ההתבטאות הצינית שלי.

  • מאת דולי:

    היא כתבה על הפוסט הזה בכלל
    http://onethatknows.com/?p=58

  • מאת דולי:

    אוי. עומר הקדים אותי.

  • על קצה המזלג:
    שרון לא עושה חשבון לאף אחד, אף פעם לא טועה אף פעם, לא תמימה, לא סובלת טעויות.

    אז בוא נקשיב לה ונלחץ X על הבלוג, כי אחרי הכל אף אחד מאיתנו לא עומד בדרישות "האתיות" שלה: לא לטעות, לא לכתוב שטויות (שהם דברים שהיא לא מקבלת) ןלהיות בלוגר טוב שלא עושה שגיאות אף פעם. בקיצור, שרון מחפשת בלוגספירה מושלמת. חבל שאנחנו לא יכולים לספק לה את זה.

    וגם אם היא צודקת לפעמים, יש דרך להתעצבן על מישהו והוא – לכבד אותו. אחרת, אתה יורד לרמה שלו.

  • מאת One of the Crowd:

    קצת נסחפת.
    הנקודה היא פשוטה: מי שהעבודה שלו היא בתחום הציבור (במשמעות של public domain, לא של עובד ציבור) שיצפה לביקורת ציבורית. וזה נכון בן אם את\ה מאמן כדורגל, עיתונאי, בלוגר או מעצב אתרים, והביקורת תהיה יחסית לכמות העצבים החשופים שהפעילות שלך מגרה.
    במקרה הנדון זה היה גם בלוג עילג, גם תגובות שתולות וגם, רחמנא ליצלן, שבירה של התבנית.

  • מאת איתמר:

    הרס קריירה??
    אם הקריירה היא הפצת זבל (במטרה לפרסם זבל) אז שתתכבד ותפצח בקריירה שניה.
    יעשה טוב לה ולעולם.

הוסף תגובה!

עליך להיות מחובר כדי להוסיף תגובה.

130 queries in 0.194 seconds.