בכל הפלטפורמות הגדולות שיש כיום – ישרא, תפוז, דה מרקר, רשימות, בלוגלי – הזכויות על התוכן הן של הכותב. במקרה הכי גרוע, הפלטפורמה דורשת אישור להשתמש גם היא בתוכן, אבל לא מונעת את זה מהכותב.
לא נראה לי שזה מה שיעצור את יאיר.

דרומי אני מקבל את מה שאתה אומר, אך יש שאלה אחת נוספת, אם יאיר מעביר את התכנים שלו ואת הבלוג שלו שעליהם הוא עבד במשך זמן רב לפלטפורמה חדשה – של מי תהיה הבעלות מעתה על התכנים (החדשים והישנים) והבעלות על הבלוג/מותג ?

נראה לי שאתה פוטר את המקרה של דבורית יותר מדי בקלות. המעבר של יאיר רוה דומה יותר למעבר של דבורית מאשר לזה של אליזרין, לדעתי.
זרובבלה הייתה חלק מקהילת ישראבלוג. הקוראים שלה באו מהקהילה, והרבה מהפופולריות שלה באה מזה שהיא הייתה פופולרית – קוראים שבאו מזה שהיא הופיעה קבוע בבלוגים הנקראים, למשל. המעבר שלה לתפוז היה בעייתי, לדעתי, גם בגלל שהקהילה של תפוז היא לא הקהילה של ישראבלוג, והיא מתאימה פחות לכתיבה של זרובבלה.
דבורית, לעומת זאת, לא מתבססת על הקהילה של הקוראים בפלטפורמה שלה. אנשים שמתעניינים בביקורת התקשורת קוראים אותה, בגלל שהיא דבורית ולא בגלל שהיא בישראבלוג או בדה מרקר (היא מקבלת קוראים מהקהילה, אין ספק, אבל זה לא העיקר). בגלל זה המעבר לא פגע בה.
יאיר – שכותב בבלוג עצמאי – לא יפגע מהיעדר הקהילה, כי אין לו כזו (במובן הזה). אנשים מגיעים במיוחד ל-cinemascope.co.il כדי לקרוא אותו. העובדה שהם צריכים להכניס כתובת אחרת בדפדפן, או לעדכן את קורא הרסס שלהם, לא אמורה להשפיע במיוחד. יהיה איזשהו אובדן קוראים, אבל לא נראה לי שהוא יהיה משמעותי.
יותר מזה – אם אפשר לשפוט את קהל היעד של הבלוגיה של אורנג' על סמך הכותבים שהם גייסו, נראה שזה עשוי לספק ליאיר הזדמנות להחשף לקוראים חדשים דווקא.

בשביל לבלבל עוד יותר, יאיר כותב אצלו:

ומה זה באמת אומר? תכל’ס, כלום. הכל כרגיל. בעוד שבוע-שבועיים-שלושה-ארבעה, כשהאתר של אורנג’ יושק, תתעוררו בוקר אחד ותגלו שהעיצוב של “סינמסקופ” השתנה קצת. הרקע הירקרק, שבימים הראשונים להשקת הבלוג קוראים רבים ניסו להניא אותי ממנו כי הוא נראה “חולה”, יעלם. כל השאר ישאר בדיוק אותו דבר. בין פוסט אחד לשלושה (או חמישה) ביום. כל מה שקשור בקולנוע. וגם דברים שלא קשורים בקולנוע. כל מה שמתקיים כבר כמעט שלוש שנים, ימשיך. בהבדל אחד: זה כבר לא יהיה הובי. עכשיו זו כבר עבודה. זו תהיה הפעם הראשונה שאקבל שכר כדי לכתוב את הבלוג. עד כה הבלוג היה נגזרת לעבודותיי בעיתונות ומבחינה כלכלית הפרסום של גוגל בראש העמוד הצליח, באדיבותכם, לממן את עלויות האיחסון ב”סוויטהום”. כך שלפחות לא הפסדתי כסף על הבלוג, ואת זמני עליו תרמתי בשמחה ומתוך אמונה ושליחות. אמונה בזה שאת זה אני אעשה כנראה כבר תמיד, בחינם או בכסף.

(והtinyMCE לתגובות ממש לא זורם)

מבחינתי זה בלה-בלה-בלה שלא מעניינת אותי לבלה-בלה-בלה טיפה יותר מבוגרת שלא מעניינת אותי.

That's harsh…
אל תשכח שחוץ מהיותה זרובבלה, אליזרין היא גם בת-אדם, שהתבגרה קצת מהיותה ילדה בת 18 לפני צבא וכותבת, לאישה בת 22-23 אחרי צבא, עבודה, דריסה בידי משרד פרסום ענק ולימודים… שכותבת.

בועז, לא שאלתי על הבדלים בין בלוג עצמאי לבלוג לא עצמאי – אלא ניסיתי לחדד תחושה של איבוד עשרות או מאות בלוגים וקהילה גדולה של קוראים שנבנו במשך זמן רב, על ידי מעבר מפלטפורמה קיימת פלטפורמה חדשה.

אלי, זרובבלה חוסלה – לפחות מה שהיה פעם זרובבלה. בין הפעילות האיטרנטית שאליזרין מנסה כרגע ליצור לבין התופעה שהיתה פעם זרובבלה אין רצף, זה פשוט משהו חדש. יש אולי אפילו סיכוי שהיא תצליח להרים את עצמה, היות ולא נראה שנשאר עוד איפה לטעות.
(לדעתי, היא צריכה לתת למישהו אחר לבנות אותה באינטרנט)

ונסכם:

מדובר בבלוג. על כל המשתמע מכך.

אני בלוגר שיכתוב בלוג מוזיקה בשם "רעש" בבית אורנג'. מה שאומר שגם אגיב שם, בבלוג,  ואחבר את הקוראים לשיחה בתחום המוזיקה ברשת ובכלל, וכו'.

שתהיה שבת שלום.

לא מן הנמנע שמר רוה לא יצטרך להעלים את הבלוג הקיים, וממנו פשוט לקשר לבלוג החדש.
זה שהיו גאונים שכשעברו מישארבלוג לתפוז החליטו למחוק את כל החומר שלהם לא מעיד על רוה דבר, ביחוד כשהוא ודבורית חברים טובים ואנחנו יודעים שדבורית התנסתה במעבר פלטפורמות תוך שימור היסטורי.

ואגב זרובבלה אני חולק על הדעה כי סוסה מת. הפעם אליזרין חכמה יותר, וממשיכה לכתוב פוסטים בתפוז, תוך שהיא מקדמת בלהט את "זרוב.קום". היא גם עורכת קמפיין ויראלי מענין, שבו היא מעלה קליפים משונים ליוטיוב שאינם חוסכים בהומור המשונה שלה (אני מחבב מאד את קליפ ה"איך צילמנו אותי ממש ממש מלוכלכת").

נ.ב. יש תקלה טקסטואלית בחלון הכנסת קישור של כתיבת תגובה אצלך

זו שאלה היפותטית, שאין כל-כך טעם להתייחס אליה.   גם "לונדון קולינג", כפלטפורמה בלוגרית, שייך לרשימות אבל הטקסטים שבו שייכים לי. שים לב מה כתוב בתחתית הבלוג
כל הזכויות שמורות לבועז כהן.

ולעומת זאת, "רעש" הוא בלוג חדש, שיוקדש למוזיקה ובו אכתוב מדי יום ביומו על מוזיקה.  ב"לונדון קולינג" אני לא אכתוב על מוזיקה. 

במילים פשוטות: אני משכיר את שירותי הכתיבה שלי בתחום המוזיקה לפרטנר / אורנג', ממש כפי שהשכרתי אותם בעבר למעריב והארץ וגלובס וידיעות אחרונות וערוץ הבידור הישראלי (ובעצם למי לא).

(-: